על השכונה

כל בוקר שלי נפתח בריצה קצרה בפארק עם טופי הכלבה. בימים שיש לי קצת יותר זמן אני משקיעה יותר באימון הבוקר ורצה עד חוף הים ובחזרה.

בסיום הריצה אני עוברת ב"לחמים" שמעבר לכביש ואוספת לחמניות חמות והפוך על חלב שקדים כמו שאני אוהבת. אחרי המקלחת של הבוקר, אני ובן זוגי, חן, מכינים יחד כריכים לילדים. הגדול כבר הולך לבד לבית הספר "גבעון" ואת הקטנה אנחנו מלווים לגן שנמצא מתחת למגדל.

אני עובדת מחוץ לעיר, אבל חן עובד בתל אביב ככה שכמעט תמיד הוא יוצא בתחבורה ציבורית, ויש לי את האוטו. גם לי האמת יש תחבורה ציבורית נוחה לעבודה ממש דקה מהבית, אבל אני מרשה לעצמי להתפנק... ככה זה כשיש יציאה נוחה לאיילון, ואין בעיה של חניה כשחוזרים הביתה.

אני פותח את הבוקר עם אספרסו וחדשות על המרפסת שצופה עד לים, ונהנה מהשקט לפני שהילדים מתעוררים.

המשרד שלי ממש קרוב לבית. כל כך קרוב שאפשר אפילו ללכת ברגל. זה נוח במיוחד לימים בהם אני לוקח את הילדים לבית הספר - אם אני בוחר, יש ימים בהם אני לא צריך להוציא את הרכב מהחניון בשום שלב מהיום, אלא אם כן יש פגישה במיקום מרוחק יותר.

אני אוכל צהריים עסקי באחת מהמסעדות הנהדרות שבאיזור. כשיוצא לנו, אשתי אוספת את הילדים מבתי הספר ובאה איתם למסעדה, כדי שנבלה קצת זמן איכות ביחד באמצע היום.

בבוקר זו השעה שאני הכי נהנה לעשות בה ספורט. בימים יפים אני רץ על חוף הים ובימים שמתאים לי להישאר בבגדי בית, אני הולך להתעמל על המכשירים שבחדר הכושר במגדל.

בעבר גרתי מחוץ לעיר, ועבדתי בפרברי תל אביב. כיום אני עדיין עובד בפרברי תל אביב, אבל לפחות אני חי בעיר. אני יוצא עם הרכב בבוקר, חוזר איתו בערב, מחנה בחניון ומשם, הכל ברגל, הכל קרוב. תל אביב היא עולם אחר ואין רגע דל. החיים שלי מעולם לא היו מלאים ומרתקים יותר.

באמצע השבוע אנחנו כמובן בעבודה, אבל בצהרי שישי ושבת אני וזוגתי אוהבים מאוד לטייל ברגל ברחבי העיר, זו הדרך הטובה ביותר לחוות את הקסם של תל אביב. אנחנו מתעדכנים בתערוכות המתחלפות שבמוזיאון תל אביב, מסיירים בשוק הכרמל, אוכלים "בראנץ", סוקרים את האדריכלות המקומית ובכלל, נהנים מהעיר כמו תיירים.

שנינו עבדנו כל החיים כדי לאפשר לעצמנו לחיות בכזה נחת. אנחנו פותחים את הבוקר עם כוס תה מול הנוף של העיר, ומשתדלים לעשות הליכה בפארק לפחות פעם בשבוע, לשמור על הגוף בתנועה.

יש לנו כמה זוגות חברים שהחליטו גם הם לעבור לתל אביב לקראת הפרישה. מה נגיד לכם, זה כמו להיות בני 20 שוב. אנחנו נפגשים בבתי קפה בבוקר ומקשקשים על החיים, לפעמים כולם ביחד ולפעמים רק הבנות. אנחנו אוהבות לעשות טיולים בקניון ולחפש דברים יפים בשביל הנכדים.

אנחנו מכינים ארוחת צהריים קלילה עם מצרכים טריים ומיוחדים משרונה מרקט הסמוך. פעמיים בשבוע אנחנו מוציאים את הנכדים מהגן כדי לעזור לילדים, וממש תענוג שאנחנו גרים כל כך קרוב אליהם ויכולים לראות אותם ואת הילדים שלנו יותר.

אני מתעוררת מוקדם עם הציפורים, עוד לפני שהעיר מתעוררת בעצמה. תענוג לפתוח את היום עם ספר ולהסתכל על השמש עולה, או לצאת עם וינסנט הפודל לטיול בפארק, לפני שהיום מתחיל בשביל כולם.

אני וחברותיי נפגשות בקאנטרי לחוג הליכה או לפילאטיס בפארק. לעיתים הן עולות אלי לכוס קפה לאחר מכן, ואנו יושבות בפנטהאוז על הבלקון ומפטפטות על הא ועל דא.

חשוב לי מאוד לתרום מעצמי לחברה ולכן אני נוהגת להתנדב בארגונים שונים מספר פעמים בחודש. אני מתבקשת להגיע לכל רחבי הארץ, ולכן משמח אותי לדעת שתמיד יש לי חניה נוחה וקבועה שמחכה לי בבית, וגם עבור נסיעות ארוכות אני רגועה כיוון שיש תחנה של רכבת ישראל ממש בקרבת מקום.